כולנו מושפעים/ות מרושם ראשוני.
ויחד עם זאת ולמרות הרושם הראשוני, אי אפשר לגייס אנשים בהתבסס על הרושם בלבד. כמו שאי אפשר לנהל חיים על פי שמועות.
אל תילחמו ברושם הראשוני.
אמרו לעצמכם בלב – או קיי, זה הרושם הראשוני ועכשיו בוא נעשה אבחון מסודר ונלמד את המועמד/ת שמולנו. האם הוא/היא בסופו של הראיון יאושש/תאושש או יפריך/תפריך את אותו רושם.
התחילו את הראיון ממקום לא מוטה, ממקום של הזדמנות אמיתית. והרי מה יותר טוב מלבוא לראיון ממקום של לתת הזדמנות? זו תחושה מדהימה ומעצימה שממלאת אותי בכל פעם כשאני חושבת על זה, היכולת שלי לתת לכל אדם באשר הוא הזדמנות להתמודד על המשרה שהוא רוצה וחולם.
זוהי טכניקה ומיומנות שמחייבת אימון, אבל יש לי כמה פטנטים כדי להתגבר על "הרושם הראשוני":
אל תתחילו מיד בראיון. קבלו את המועמד/ת, נהלו כמה דקות של שיחת חולין. שברו את הקרח ותנו לכל אחד מהצדדים להתמקם נוח בכסאו. הערך המוסף למראיין גדול יותר מלחצות את משבר הרושם הראשוני.
לצד ראיון התנהגותי מובנה ומסודר נהלו ראיון אינטואיטיבי. אם אינטואיציה היא מושג שגור בפיכם, תנו לה להוביל אותכם. להוביל בראיון, לא בתהליך קבלת ההחלטות.
מי שמכיר אותי יודע שבעיני אינטואיציה היא ברכה (לאנשים מאד אנליטיים קשה להבין אותה:-))
כל מה שנאמר בראיון יש לו משמעות ותכלית. הוא לא נאמר סתם. כל מילה שנאמרת היא אפשרות לשאלה. אל תתעלמו. תקשיבו. גם אם זה נשמע לכם לא שייך, שאלו שאלות – למה התכוונת? מה המשמעות של זה? האם תרצי/ה לשוחח על זה.
ראיון עבודה הוא מפגש בין שניים. האחד רוצה והשני בודק אם מתאים.
לא מבחן פסיכיאטרי, לא אבחון פסיכולוגי. רק מפגש בין שניים בעלי אינטרס משותף.
כימיה מוטיבציה וכישורים בסיסיים יספיקו ברוב המקרים לגיוס המושלם.
כאשר אני שומעת על מקרים בהם מועמדים/ות שיוצאים/ות בתחושה שמחפשים לפסול אותם/ן אני מבינה שמישהו פספס. הרי תפקידו/ה של מגייס/ת אינו לפסול. תפקידנו לגייס את המועמדים/ות הנכונים/ות לתפקידים הנכונים. זה הכל!!! אל תנסו לעשות את מה שלא נועדנו לו ואל תנסו להתקבל לתפקיד שלא התאמתם לו מלכתחילה.
היו מי שאתם/ן כמראיינים/ות וכמועמדים/ות והדרך למשרה הנכונה ולאיוש הנכון יגיעו משם.