למצוא את נקודת האיזון

זוכרים כשהיינו קטנים, הלכנו לירקן והיינו מוקסמים מהרגע הזה שבו הוא מניח את המלפפונים בצד אחד ויודע בדיוק איזה משקולות לשים בצד השני? שנייה אחרי זה היה נוקב במספר ורושם אותו על פתק החישוב שלו. (אני יודעת שיש פה כאלה שמכירים את זה רק מהתמונות, תזרמו😊)
לא על הירקן אני רוצה לכתוב. יותר על המשקל, או ליתר דיוק המשקולות. הדרך שבה ניתן היה לאזן בין הדברים כדי להגיע לתוצאה הנכונה. האיזון הוא זה שקבע. האיזון הוא זה שתמיד קובע.
 
עולם התעסוקה מאופיין תמיד בנקודות חוסר איזון. פעם ידו של המעסיק על העליונה, פעם ידו של המועסק (מטאפורית כמובן).
בכל בוקר נושבת רוח חדשה– היום זה שוק של מעסיקים…היום שוק של מועסקים, דובים שוורים, ביקוש היצע. אנדרלמוסיה שלמה.
איכשהו תמיד הגיעה נקודת האיזון, בין היכולת לרצות ליכולת לרצות – Wanting and satisfying.
וזה היה בסדר. הכל עבד טוב.
או שלא?
כנראה שלא. כנראה שזה לא היה טוב. כי אחרת אין דרך להסביר את מה שקורה עכשיו.
הלך האיזון. ואף אחד לא מצליח להחזיר אותו..
כתוצאה כל אחד זורק מחיר. אני רוצה יותר, אני רוצה עוד יותר, אני שווה יותר ממה שהיה. ככה זה כשמנחשים ולא יודעים אילו משקולות לשים ולדעת מה המחיר שמייצג שווי שוק אמיתי.
 
בואו נדבר תכלס.
חסרים עובדים בשוק התעסוקה, אבל האבטלה מאד נמוכה, והעובדים כאילו נחבאים להם באיזה מקום ואף אחד לא מוצא.
ספקולציות: עובדים בשחור, שליחים של מזון, עובדים בדיגיטל ואונליין מהבית. ירדו מהארץ, שינו ייעוד, הלכו לאנשהו ועוד לא מצאנו.
האמת? הסיפור הקלאסי של מי הזיז את הגבינה שלי. הזיזו את הגבינה והזיזו ועוד קצת ומה קרה? הכל יצא מאיזון. לא מצאנו את המשקולות לאזן את האנומליה.
מאידך מרבית המעסיקים עדיין בטוחים שהם יודעים לגייס נכון. כמה לשלם ולמי, ושמה שהיה אתמול יהיה גם מחר.
המגייס בארגון מוצא את עצמו מול ביקורת אינסופית על כך שאין מועמדים. אין נהגים, אין מזכירות, אין טכנאים, אין נציגים, אין אנשי שירות,
אין חשבים, אין ואין ואין.
אין? ברור שיש.
רק שהזיזו להם את הגבינה והם לא רוצים לעבוד בתנאים שהתרגלתם להעסיק אותם בם.
הם רוצים להרגיש שווה בין שווים. והיום הם יודעים בדיוק מה יגרום להם להרגיש כך. למה? כי הזיזו להם את הגבינה. לבד לא היה להם אומץ. הקורונה שירתה אותם.
מה עושים? בדיוק כמו הירקן. לומדים להכיר את המשקולות שיגרמו לשווי הנכון להגיע לנקודת האיזון.
ואת זה לוקח זמן ללמוד.
משקולות זה לא מטאפורה רק לכסף. משקולות זה תנאי העסקה: זה קה"ש ורווחה, זה היברידי וגמיש, זה מכבד ומקצועי. משקולות זה מקום שמכבד את הצרכים של העובד ויודע לייצר שותפות לעשייה.
משקולות זה קידמה ושפה עכשווית. זה לראות את האדם בתפקיד ולזכור גם להגיד לו תודה. משקולות זה גם לעמוד על מה שחשוב לך כמעסיק ולא לוותר. יש גבולות ויש עמדות לשני הצדדים שצריך לכבד.
בדקו אילו משקולות חסרות לכם ואז תבינו מה מפריע לכם בשימור וגיוס עובדים.
לא מלפפונים, אנשים. הכי כיף אנשים!!!