השבוע התפרסמה בדה מרקר כתבה נוספת שבה התראיינו על הנעשה בשוק העבודה.
כמעט כל שיחה עם לקוח חדש או קיים סובבת סביב השאלה של מה קורה? לאן פנינו מועדות ומתי הכל ירגע?
אוגוסט השנה היה ועדיין אוגוסט חריג. כאילו אף אחד לא יוצא לחופש, למרות שהפייס מלא באנשים ביוון.
הגיוסים בשיאם והדבר היחיד שנרגע זה התקציב לגיוס משרות.
זה עדיין לא זמן לסכם תקופה אבל יש דברים שאפשר כבר להגיד עליהם שהם פה להישאר.
1. שכר העובדים/ות בדרגים התחלתיים עלה באופן משמעותי.
2. מועמדים יודעים בעיקר מה הם לא רוצים, והיכולת לפשרות בשוק של אפשרויות הולכת ומתרחקת מהמגייסים.
3. כל שעתיים מישהו חושב שההיברידי יעלם. הוא לא יעלם. יש מספר רב של מועמדים, גם בכירים, שאם זה לא היברידי, זה לא קיים.
4. המחויבות של המועמדים לתהליך, למשרה ואפילו לחתימה על חוזה הולכת ויורדת. עכשיו, אפשר לכתוב שזה לא בסדר ולהעביר ביקורת על המועמד. אבל יש פה גם אחריות מצד מעסיק. תהליך גיוס ארוך, מסועף שיש בו מבדקים ואינסוף שלבים לא ימנע מכם שהגיוס יפול אחרי שבוע/יים. שימו לב לאדם. דברו איתו. תכירו אותו. תעשו תהליך קליטה שבו אכפת לכם. תחזיקו את היד, תקשיבו לנאמר. האחריות היא הדדית. זה לא רק המועמד שעזב, זה גם המעסיק שלא קלט נכון.
אז מה הפאנץ'? בעיקר מה שהיה הוא לא מה שיהיה. מעניין מאד, מאתגר מאד ובעיקר חם. רותח.
