בלוג מגייסת

להתאמן להגיד כן

הדרך הנכונה? להתאמן בלהגיד כן. השריר הטבעי שלנו במצבים של בחירה הוא להגיד לא. קודם כל- מה לא מתאים, מה לא יעבוד, מה לא יסתדר. זה מגן עלינו, ומאידך, תוקע אותנו באותו לופ אינסופי. זוכרים? אם עושים אותם דברים מקבלים את אותן תוצאות. קצרו תהליכים, עשו סדרי עדיפויות. מה חובה, ומה נחמד שיהיה. תמדדו את משך תהליכי הגיוס שלכם. אקסל הכי פשוט, עד למערכות ניהול מתקדמות. יש אינספור שיטות. תהליך גיוס שנמשך יותר מחודשיים אמור להדליק זרקור. הזרקור הוא על הגדרות התפקיד ועל התהליך. זמינות הגורמים המגייסים בארגון, ולאו דווקא המגייס שמנסה לענות על הצורך. מישהו לא מבין עד הסוף מה הוא מחפש או מחפש משהו שקשה למצוא. עכשיו קחו אחריות. מה יקר יותר. לחפש או ללמד? זוכרים? אומץ ניהולי. לנהל תהליך גיוס שמבוסס על גישה מאפשרת, מה כן מתאים, במקום מה לא מתאים, זהו תהליך גיוס שניתן ללמוד ממנו. תהליך שאפשר למצות אותו ולרתום את כולם אליו. השינוי הקטן מתחיל בנו. במקום לא, בואו נראה מה כן.

פוסט לאמיצים בלבד

אם אני הייתי היום מנכ"ל של חברת הייטק, או כל חברה שחסרים לי בה 100, 10, 2 עובדים/ות, לא הייתי ממהרת לעשות מבצע נוסף של חבר מביא חבר.
מאיפה יביא? איך יביא? מה נשתנה הלילה הזה?
למי יש כח לעמוד בתהליכים האינסופיים, ארוכים, בוחנים, ממיינים, שבסוף במקרה הטוב תגלו שאין למועמד בול, אבל בול, בדיוק אחד לאחד מה שאתם מחפשים?
אם אני מנכ"ל של חברה כזו אני מציבה מדד של משך זמן גיוס למנהלי הגיוס שלי, למנהלי הביניים, למנהלי הצוותים, לסמנכ"לים, לכל מי שמעורב בתהליך גיוס.
מנהלים יקרים העולם משתנה. הגיע הזמן ללכת קדימה. גם פה.

בואו תוכיחו לי שאכפת לכם לגייס עובדים טובים ושאתם מוכנים שהם לא יהיו בול בפוני.שהם יכולים להיות ליד כי אתם יודעים לנהל. לפתח. להעצים וללמד. בואו תהיו מספיק אמיצים לעמוד מולי ולהגיד לי "שאת מה שאני מחפש יקח חצי שנה למצוא, אבל חודש ללמד."
בואו תוכיחו לכל הצוותים מסביב שהצוות שלכם מחובר רתום ומחויב לא בגלל החבר מביא חבר אלא בגלל ההזדמנות המיוחדת שניתנה לו.
הזמן שארגונים שורפים, וכסף כמובן, על תהליכי גיוס אינסופיים זה מודל חוסר היעילות שעדיין לא קראתי שנכתב.
אז זוהי קריאה לאומץ. זו לא קריאה סימפטית. היא לא אמפטית ולא מתנחמדת. חלקכם יתעצבנו ויגידו שאני לא מבינה. תאמינו לי אני מבינה.
אנחנו רואות את המחויבים שרצים קדימה ואת ההססנים שעומדים במקום.
באמת עדיף לגייס צוות ברומניה במקום להתגמש על הדרישות בישראל?

שוק העובדים בסחרור. המשכורות עולות, הדרישות של העובדים עולות, הבועה תתפוצץ או לא תתפוצץ, אתם יודעים למי ניתנה הנבואה.
קבלו החלטה אמיצה. קראו נכון את המפה. עשיתם את זה כבר כשהקורונה אילצה את כולנו להיות היברידיים. נראה כאילו זה פה להישאר לתמיד.
קבלו עוד החלטה אמיצה. גייסו עובדים בתהליכים קצרים ויעילים.
תתגמשו על דרישות. לכו על מה שחייבים. ותרו על תהליכים יקרים שלא מנבאים הצלחה. תראו את המועמד.ת, את האיש/אישה שלפניכם. לא הבאזוורד בקורות חיים.
מבטיחה לכם הגיוסים שלכם והצוותים שלכם יהיו מעולים!!! רק תהיו אמיצים.

ומה אם יש מועמד.ת יותר טוב.ה?

"היה ממש טוב, אבל תני לחשוב על זה, אני רק בתחילת תהליך החיפוש"
מכירות את המשפט הזה?
אני שומעת אותו ממעסיקים ומועמדים.
ואני אומרת you snooze, you lose.
התראיינתם במקום שנראה לכם, המראיין מצא חן בעיניכם, היתה כימיה טובה, החברה נראית אחלה, המוצר/תחום ממש מעניין, השכר תואם את הציפיות.
למה לחכות?
תמיד יהיה עוד ותמיד תהיה איזו כתבה שתספר שמישהו איפשהו מרוויח יותר, ותמיד יהיה "אולי יש יותר טוב".
מצאתם, לכו על זה אל תחכו כי כמו שיש אולי יותר טוב, יש גם פספוס הזדמנויות.
ואותו הדבר בדיוק גם למעסיקים, ראיינתם את האדם הנכון, זה לא רלוונטי אם הוא המרואיין הראשון או החמישי.
פניתם לחברת השמה בכדי שהיא תבצע את כל תהליך הסינון ותדייק לכם את המועמדים, אז עשינו את זה, דיברנו עם 10 ומתוכם שלחנו לכם את המועמד המתאים, מועמד ראשון מדויק לכו על זה, אל תחכו, כי ממש עוד דקה המועמד בתהליך אחר ומקבל חוזה.
היו שלמים, יש התאמה? תחתמו
בהצלחה לכולנו

הד האנטינג או לא הד האנטינג!

הד האנטינג או לא הד האנטינג? זאת השאלה.
אני מאד אוהבת תהליכי הד האנטינג.
כמה שיותר מורכבים, ככה יותר טוב. לחפור בפינצטה וזכוכית מגדלת ולחפש את המועמד/ת המדויק, הנכון, שעונה על הדרישות, שיש לו את הכלים, הניסיון.
אנחנו יודעות להגיע לכולם. לכולם. ומתוך הניסיון שצברנו קבענו עקרונות יסוד עבורנו.
הפנייה תמיד תהיה מאד דיסקרטית, היא תמיד תסביר איך הגעתי ומה אני מחפשת, אני תמיד אקח אחריות מלאה על הפניה ולעולם לעולם לעולם אכבד את המענה שאקבל מהמועמד/ת גם אם זה יחזיר אותי לחיפוש.
לא נחשוף מועמד שלא מעוניין, לא נגיע דרך מייל של מקום עבודה נוכחי או קולגות, לא נספר סיפורים. תמיד הכל יהיה הגון, שקוף ומכבד.
כך נראה הד האנטינג במגייסת.💙
עכשיו, בואו נעשה את זה יחד והדדי.
שבת שלום ממגייסת💐

למה זה מצליח?

יודעים למה זה עובד? למה זה מצליח?

ישבתי היום לשיחה ארוכה עם מועמד. איש מוכשר שמחפש את המשך דרכו. אחריו חזרתי לעוד ארבע מועמדות לתפקיד נחשק שהבטחתי לחזור אליהן, משם עברתי לעוד זום, ארוחת צהריים קצרה, ואז רשימת הטלפונים וקביעת ראיונות. בעוד כמה דקות ראיון זום, אחריו ראיון ראשון פרונטלי אחרי מספר שבועות שהאומיקרון ביקש שנתרחק. האמת? מעייף. בכל זאת, כבר לא ילדה (הקמטים, הקמטים) ואין לי דקה לנשום, אה, ובאמצע מנהלת חשבונות שכעסה סתם וארוחת צהריים ומה אני מנסה לומר?

אני מתה על זה! אני אוהבת כל דקה! אני לא רוצה שיפסיק לעולם! שתמיד אוכל להמשיך ככה, כל יום. כל היום. שתמיד אהיה עמוסה, מאוהבת בעשייה שלי עם הא.נשים המופלאים שאיתי. באמת. נשבעת. שלא יגמר לעולם. ואם אתם לא נמצאים בתחושה הזאת שאתם חיים את מה שאתם אוהבים, לא את הכל אנחנו יודעות לסדר, אבל במה שקשור לקריירה, אנחנו אלופות. . שיהיה סופ"ש נעים, רגוע, ממלא ומחבק. שיגיע כבר יום ראשון 🙂 ונעשה את הכל שוב באהבה ובמקצוענות.

אני רוצה לראות מועמדים נוספים

אני רוצה לראות עוד מועמדים/ות", אל מול "אני בוחנ.ת הצעות נוספות". איך אחד הפך להיות לגיטימי לעומת האכזבה מהשני.

אני רוצה לראות עוד מועמדים זה משפט שאנחנו שומעות באופן מאד תדיר. יש השמות של מועמד אחד וסגרנו, אבל יותר תגובות של "היא בדיוק מה שאנחנו מחפשים, אבל המנהל רוצה לראות עוד". אני יכולה לנסות להבין, אני אשת ביצוע, אבל במציאות הנוכחית צריך להבין שלחכות לעוד מועמדים זה קצת כמו לחפש את האביר על הסוס הלבן. יש מצב שהוא לא יגיע ויש מצב שתפספסו גם את זה שהגיע. ועדיין זו בקשה לגיטימית.

מאידך ארגונים שמאד לא אוהבים כשמועמד מקבל הצעה ואומר שהוא בוחן הצעות נוספות. או, פה נדלקים כל החושים. זה כבר פחות טוב. "למה הוא לא רוצה אותנו? אנחנו לא רוצים להיות ברירת המחדל שלו" ועוד. בשוק פתוח וחופשי אנחנו מאמצים את השפה המדוברת. אם תחרות ובחירת הטוב ביותר הפך להיות שם המשחק, אם בכל יום אנחנו פונים למועמדים כדי להציע להם יותר טוב ממה שיש להם, אם אנחנו כמעסיקים רוצים לבחור לעצמנו את הכי טוב, אז אלה הם חוקי הפורמט אותם יש לכבד כשהם פועלים בשני הכיוונים. אל תוותרו על מועמד טוב כי אתם חושבים שאולי יהיה יותר טוב. אל תוותרו על מועמד טוב כי יש לו עוד הצעה. אבל, ויש פה אבל גדול, בשני המקרים, הזמן לא עובד לטובתכם. לתהליך קבלת החלטות יש הרבה מודלים, תבחרו את המודל שישרת אתכם ואת הצרכים הארגוניים שלכם. לא את הספק שלכם (doubt)

תהיו הגרסה הכי טובה שלם.ן

יש מתח באוויר.
זה ששוק העבודה רותח כבר כולם יודעים. אין בזה חדש. 
ההשלכות מצויינות. יש המון משרות, מלא הזדמנויות. א.נשים יכולים/ות לבנות קריירה מצליחה ומשגשגת ואיפה העולם של פעם שלא היינו מתפטרים/ות בגלל השלמת פיצויים? נשמע הזוי, נכון?
לצד מסלולי קריירה מצויינים מתפתחת לה תופעה שלילית שיש לתת אליה את הדעת ולשים לב איך מתמודדים איתה. תופעה של זלזול בהצעות המשרה והתייחסות לא נאותה למעסיקים/ות. אנחנו נתקלות במועמדים/ות שמתנהגים/ות כמו רוכלים/ות בשוק. ואין לנו מושג איך זה קרה. עולם של הזדמנויות זה מצוין, מבורך. תנצלו את ההזדמנות, תעופו עליה, תצמחו איתה, תשפרו את התנאים, תעברו לארגונים יותר טובים, תתקדמו מקצועית. הכל לטובה, באמת שהגיע הזמן.
אבל תעמדו מאחורי תו האיכות שנקרא "אתם.ן"
הגלגל עגול, העולם דינאמי. דברים קמים ונופלים, ארגונים משגשגים ונעצרים, כל שוק שחווה עליה ידע ביום מין הימים גם ירידה וחוזר חלילה. כל מועמד מתנהג בצורה לא ראויה למעסיק, ידע גם ימים שבהם הוא יהיה מעוניין בהצעה ולפעמים גם ידע להתפשר רק כדי לעבוד.
אם ביקשת שכר של 20K אל תעלי אותו ל27K במעמד החוזה.
אם רצית תפקיד שכולל עשייה, אל תהפוך למנהל גדול שעה אחרי הראיון,
אל תגיש מועמדות למשרה ותעבור סדרה של ראיונות רק כדי ללכת למעסיק שלך כדי לשפר שכר. זה בסדר אם משמרים אותך, זה לא בסדר אם זו היתה המטרה הראשונית.
אם אמרת שאתה זמין מיידית אל תזמין עכשיו חופשה לחודשיים רק בגלל שהמעסיק יחכה כי קשה לו לגייס.
אם פניתי אליך בלינקדאין והסכמת שנשוחח לרגע אל תשכחי מה המטרה, ולהתנשא ולדבר לא יפה למגייס היא לא אחת מהן.
אם אתם רוצים שאנחנו נהיה שם בשבילכם תהיו קודם כל בשביל עצמכם. ביושרה, בדיוק, בהכוונה, באמת שלכם.
קוראים דברים נפלאים. השכר במשק עולה, אנשים מתקנים שכר ומוצאים הזדמנויות מדהימות לתעסוקה. הלוואי וימשיך כך תמיד. אל תנצלו את זה לרעה.

תהיו הגרסה הכי טובה שלכם.ן 
בהצלחה

לחפש עבודה בעולם משתנה

איך לחפש עבודה בעולם משתנה?
מה משתנה?
מה נשאר דומה? ולמה כל אחד חושב אחרת?
בואו נעשה סדר בפוסט קצר, כי לאף אחד אין כח לפוסטים ארוכים.
הצורך הבסיסי לא השתנה. צריך לגייס וצריך לעבוד. יש הרבה פתרונות, אבל תמיד צריך עובדים.
זה שוק מעורב. שוק של מעסיקים ושוק של מועסקים. תלוי מקצוע, ותק ובכירות. אבל, מי שרוצה מוצא, מי שמגייס חכם מגייס, ומי שיושב על ענפים גבוהים נשאר שם לבד. מעסיקים ומועסקים.
היברידי זה שם המשחק. מי שלא שם, קשה לו יותר. שמעתי על יותר מארגון אחד שנכשל בגיוסים בגלל חוסר הנכונות לדבר בשפה העכשווית. אז קדימה, לקידמה. תבדקו מה באמת אפשרי ומה סתם שייך לעולם של פעם.
ואחרון חביב, דברו בגובה העיניים. בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם מועמדים. במציאות של היום אין מקום לשייט מעל גובה פני הקרקע. המציאות מחייבת להיות אמיתי, אותנטי, מכבד וישר.
תכוונו נכון ודברו שפה מכבדת. כל השאר כבר יקרה.
ודברו איתנו, אנחנו לא הכי טובות, אנחנו מצוינות

קשיים בגיוס

אתם יודעים מה החלק הכי קשה בגיוס?

בכל פעם שאנחנו מתחילות לעבוד על משרה חדשה אנחנו ניגשות אליה בתשוקה עצומה. כמו יום חדש בלימודים. מחברת חדשה, עיפרון מחודד, מרקר צהוב זרחני.

פותחות משרה חדשה, מאפיינות, מדייקות, לומדות, קוראות, מתייצעות,שואלות מלא שאלות, מייחלות לתשובות הכי טובות שאפשר. יש לנו מאגר מדהים של מועמדים/ות, אנחנו יודעות להגיע לרוב הא.נשים הרלוונטיים לתפקידים שאליהם אנחנו מגייסות.

אז איפה הקושי?

הקושי הוא בתקשורת אל מול המגייסות. זה מפתיע, זה לא מפסיק להפתיע, אבל אנחנו משקיעות המון זמן, משאבים ומאמצים בלייצר תקשורת את מול המגייסות/ים בארגונים אותו דרג ביניים שעובד ישירות מולנו בחלק גדול מהמשרות שאנחנו עובדות מולן. קצת לא ברור לי למה זה ככה. אבל לדעתי זה מטריד וצריך לעורר מחשבה בקרב כל המנהלים שאמונים על תהליכי הגיוס.או שהמגייסות עמוסות בצורה לא הגיונית, או שהן לא רתומות לתהליך.

אנחנו במגייסת מובילות תהליך מאד מדויק ואיכותי והוא כולל, בתקופה האחרונה, בחינה ובחירה של מי שנמצא מולנו בתהליך. האחריות המוטלת על כתפינו, לדאוג למועמדות/ים שאנחנו מלוות בתהליך היא עצומה. אנחנו לא עוצרות לרגע. מלוות אותם/ן 24/7לא נוכל להתפשר על שיתופי פעולה שבהם לא מתייחסים למועמדות/ים באופן פחות מחויב ורציני מאיתנו.

אני ואת.ה נשנה את העולם, אני ואת.ה אז יבואו כבר כולם,

אני אוהבת א.נשים

אני אוהבת א.נשים. בחרתי פעם לפני כמה שנים טובות לעבוד עם א.נשים במקום דוחות כספיים.
זו היתה בחירה בצומת דרכים שהיתה מאד נכונה עבורי, אבל אהבתי למספרים בכללי ואקסל בפרט לא נגמרה.
השבוע אתגרתי את עצמי והלכתי לאקסל שלי כדי להלחיץ את עצמי עוד קצת ולמצוא סיבות לא להיות רגועה.
וכמו בסופו של כל תהליך אימון מפרך, ובלעדיו, גיליתי, שלא במקרה🤣 שאנחנו שם. בכל האתגרים שהצבנו לעצמנו האיכותיים והכמותיים אנחנו עומדות ובענק.
לעמוד ביעדים בחברת שירותים זה אתגר שמחייב נחישות, התמדה ומלא אומץ. לדעת מה נכון לנו, מה מחייב אותנו ועל מה לא נוותר.
אנחנו שם.
אין שבוע בלי שאלות ולמידה, אין שבוע בלי שמחה ובלי חשש, אין רגע שבו אנחנו רק נחות ולא חושבות.

אפשר להצליח בהכל. הכל אפשרי, הכל נכון. כל מה שצריך זה להתוות דרך, לעבוד קשה ולהיות במודעות עצמית.
וכל השאר יקרה כמו קוביות שנופלות למשבצת.
תאמינו בעצמכם.ן, תעופו על עצמכם.ן, תפרגנו לכם.ן
והכל יקרה לטובה💙