בואו נדבר על אהבה, כמה משמעות אנחנו נותנים לדבר הזה שנקרא אהבה ומה שזה עושה לנו בחיים.
אנחנו אוהבים, רוצים להיות נאהבים זקוקים לה. היא מאשרת אותנו – במובן של אושר, אבל גם במובן של לקבל אישור. מגיל כל כך קטן אנחנו מחפשים (רובנו) לדעת אם אוהבים אותנו, אם אנחנו אוהבים.
זה מגדיר אותנו – אהבו אותנו או לא. בבית, בבית הספר, המורה, המפקדת בצבא, דודה, חברה.
מי מאיתנו לא זוכר את המורה שלא אהבה אותנו? איזה סימן זה השאיר עלינו? וכמה אהבנו להרגיש את האהבה של סבתא והחיבוק שלה.
כמה שלא נכחיש, כמה שלא נהיה קשוחים בעניין, כמה שנתמסר לנושא, אנחנו חייבים את הנוכחות שלה – אותה אהבה.
אפילו אהבה לחורף וקור:-) עושה את השינוי (סתם…לא קשור, בדיחה אישית)
אז מה בעצם אני מנסה לומר? למה אני מתכוונת? איך אני לוקחת את זה לעולם של תעסוקה בכלל והשמה בפרט?
תגדירו לעצמכם מה ומי חשוב לכם. תעשו תיעדוף – מה אתם אוהבים?
חשוב לכם לאהוב את מה שאתם עושים? את ההגדרה שלכם בעשייה הזאת, חשובה לכם הערכה ואתם זקוקים לאישור של הממונה עליכם? אבל אתם יכולים להסתדר גם אם הוא לא יאהב אתכם?
תמיד ובכל מקום ובכל מערכת יחסים יש את הפן האישי, הרגשי, הוא לא צריך להיות זה שמנהל את היחסים, אבל הוא תמיד שם, ואל תאמינו לקלישאה שהכל ענייני. בכל דבר יש פן אישי ואי אפשר להתעלם ממנו.
תבחנו עם מה אתם יכולים לחיות ועם מה לא ואל תוותרו על להרגיש בנוח עם הבחירות שלכם. יש אילוצים, יש פשרות, אבל יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם – מה הם אותם דברים עבורכם? על איזו אהבה אתם לא מוכנים לוותר?
זכיתי היום לשמוע מועמדת שמדברת בשפה הזאת. יודעת מה היא אוהבת ועל מה היא מוכנה לדבר. יודעת איפה יהיה לה טוב ומה מיותר לה. וזה נפלא, זה מעצים וזה מאד מאד נכון.
אז נכון שלמועמדים מאד אנליטיים השפה הזו קצת פחות שגורה, אבל תאמינו לי – במקום שיש אהבה, בין אם זה למקצוע, לתפקיד, לחברה, לארגון, לממונה, לצוות – במקום הזה אפשר לנצח הכל!!!
ומי שלא אוהב, לא חייב, אבל שיהיה מודע שהוא מקרין את זה שהוא לא אוהב 🙂
בפוסט הבא – כמה חשוב שאנשי גיוס יאהבו את המועמדים שלהם, ולא רק בגלל שהשמה מתרגמת לחשבונית.
