הוא התיישב מולי וישר קלטתי את המבוכה. באמצע החיים. שנים שלא חיפש עבודה. איש מרשים בעשייה שלו. מודע לקושי שצפוי לו. ככה זה. מתחלף מנכ"ל, מגיעה הנהלה חדשה, וכל מה שעשית עד היום היה טוב אבל אין לזה המשכיות.
זה מאד אינטימי לשבת מול מראיינ/ת ולספר את הסיפור האישי שלך. "מה אגיד? שלא היתה כימיה? שלא באתי לו טוב? שאספר כמה הייתי מחובר לארגון וכמה קשה לי לחשוב על מה שיהיה?" לא פשוט בכלל. אבל… לכולנו יש סיפור.
אנחנו צריכים ללמוד לספר את הסיפור שלנו נכון. בדרך שבה נרגיש פחות חשופים ופחות נבוכים. הסיפור דורש הכנה, עיבוד, חזרות. הוא צריך להיות אותנטי במידה כזו שישרת אתכם. כזה שיהפוך את המעמד לפחות אינטימי. קחו אותו למקום החיובי. השנים שעבדתם והתקדמתם, הכישרון שלכם, המיומנויות שרכשתם לאורך השנים, הערך המוסף שתביאו אתכם למקום הבא בו תעבדו. אל תשהו במקום הלא נוח. קחו את הסיפור שלכם לחווית ההצלחה. תחשבו איך להעביר את המסר שאתם רוצים להעביר. תחשבו איך להעביר את הסיפור שהוא אתם.
ואחרי שסיפרתם את הסיפור שלכם, על כל התכונות הנפלאות והכישרונות שלכם – שחררו. תדעו שעשיתם את הטוב ביותר. תדעו שסיפרתם את הסיפור המיוחד שלכם בדרך שאף אחד אחר לא יכול. ואז תלכו הלאה. תזדקפו. תנשמו עמוק. תדעו שלא הכל נמצא בידיים שלכם, אבל אסור לוותר. אסור לוותר לעצמכם. בהצלחה.
